החלטה בתיק ע"א 001797/05

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין בת.א. 1766/00, שניתן על ידי כב' השופטת נד"ב, ביום 21.3.05 (להלן:- " פסק-הדין").

1.            הרקע:

(א)        המבקשת, חברת ניהול נכסים, הגישה נגד המשיבים תביעה בבית משפט השלום בפ"ת בת.א. 1766/00 (להלן:- " התביעה") בגין אי תשלום מלוא דמי הניהול המגיעים לה לטענתה.

בהסכמת הצדדים החליט בית המשפט הנכבד לסיים את הבירור העובדתי בתביעה, על דרך העברתו למומחה מכריע. החלטת המומחה המכריע ניתנה ביום 5.3.02.                     

(ב)        המשיבים עתרו לאשר את החלק הרלוונטי מהחלטת המומחה, ואילו המבקשת  הגישה ביום 5.11.02 לבית משפט קמא בקשה להצהיר על בטלות החלטתו של המומחה המכריע, ובעקבותיה, ביום 5.8.03, ניתן פסק-דין חלקי (להלן:- " פסק-הדין החלקי") (נספח "ב" לבקשה), בו קיבלה השופטת הנכבדה את הכרעת המומחה המכריע, למעט בשלושה עניינים: דחיית התביעה, קביעת הוצאות המשפט וקביעת דמי אחזקה לעתיד, לגביהם קבעה שהמומחה חרג מסמכותו ולכן ביטלה ההכרעות בעניינים אלה. התיק נקבע לדיון קדם משפט ליום 28.12.03.

ביום 6.1.04 הגישה המבקשת ערעור על פסק-הדין החלקי (ע"א 1047/04) (להלן:- " הערעור") (נספח "ג" לבקשה).

(ג)         בקדם המשפט מיום 28.12.03, טענה המבקשת שלבית משפט קמא נותר להכריע בשאלת דמי האחזקה בעתיד. המשיבים טענו שענין זה לא כלול בתביעות ולכן בית משפט קמא לא צריך להכריע בו.

            לנוכח המחלוקת בין הצדדים בענין זה ניתנה ארכה למבקשת להגיש בקשה מנומקת לגבי הנושאים שנותרו להכרעתו של בית המשפט וכן זכות תגובה למשיבים.

(ד)        ביום 18.3.04 נתנה השופטת הנכבדה החלטה על סמך הבקשה והתגובה דנן, לפיה:-

" כל שלא היה מוסמך המומחה לקבוע, והדורש הכרעה על פי התביעה, הוא עניין דמי האחזקה לעתיד.

מאחר וזוהי השאלה היחידה שנותרה לדיון, ומאחר והתובעת הגישה ערעור...לא מצאתי מקום לדון ביתרת התביעה...עד לאחר החלטת ערכאת הערעור." (נספח "ו" לבקשה).

(ה)        ביום 23.12.04, בדיון המקדמי בערעור, קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט, שלפיה הערעור יימחק והצדדים ישלימו את ההליך בבית משפט שלום, כך שיינתן פסק-דין שלם (נספח "ז" לבקשה).

(ו)         ביום 21.3.05 התקיים דיון קדם משפט מחודש בתביעה. בדיון זה נתנה השופטת הנכבדה החלטה, הדוחה את טענת המבקשת, שכאשר כתבה "דמי ניהול" התכוונה לדמי ניהול בצירוף דמי אחזקה. כן כתבה בהחלטתה שהמבקשת מנסה לאחוז בחבל משני קצותיו.

לבסוף, קבעה השופטת הנכבדה, שדמי אחזקה כלל לא נתבעו ועל כן אין לבית המשפט מקום לדון בעניין זה (נספח "א" לבקשה).

            עם סיומו של הדיון, נתנה השופטת הנכבדה להכרעת המומחה תוקף של פסק-דין. בפסק-הדין אף חויבה המבקשת לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות בסך של 9,000 ש"ח + מע"מ.

(ז)         ביום 7.4.05 הגישה המבקשת ערעור על פסק-הדין (ע"א 1797/05) בטענה שניתן תוך חריגה מסמכות, לנוכח העובדה שבית המשפט חזר בו מהחלטתו הקודמת.

(ח)        ביום 14.4.05 הגישה המבקשת לבית משפט קמא בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק-הדין (בש"א 1690/05) (להלן:- " הבקשה הראשונה"). לבקשה הראשונה הוגשה תגובה מטעם המשיבים ולתגובה הוגשה תשובה מטעם המבקשת.

(ט)                ביום 30.5.05 דחתה השופטת הנכבדה את הבקשה הראשונה.

ביום 20.6.05 הגישה המבקשת, לבית משפט זה, בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין (להלן:- " הבקשה"). כתגובה לבקשה הפנו המשיבים לתגובתם לבקשה הראשונה.

2.            טענות המבקשת

(א)        כתמיכה לבקשה טוענת המבקשת שהנזק הנוסף שייגרם לה, על הנזקים שכבר נגרמו לה, כתוצאה מתשלום ההוצאות שנפסקו בפסק הדין יכבידו עליה "באופן שעלול להביא למפלתה". כמו כן לדבריה, מאחר שמדובר בחמישה משיבים שונים, תתקשה לקבל את כספה בחזרה מכל אחד מהם, אם הערעור יתקבל.  לטענתה, נזקים אלה יהיו גדולים מהנזק שייגרם למשיבים עקב עיכוב ביצוע פסק-הדין, עד למועד ההכרעה בערעור.